סטטוס - סקול בע"מ נ' אבו שקארה

החלטה

לפניי התנגדות לביצוע שטר ובקשה להארכת מועד להגשתה, אשר הוגשו ביחס לשטר חוב על סך 6,890 ₪. דיון בבקשות אלו התקיים לפניי היום, המבקש נחקר על תצהירו, והצדדים סיכמו טענותיהם בעל פה.

לטענת המבקש, הופנה אל המשיבה על ידי לשכת התעסוקה, על מנת שתפנה אותו למקום עבודה. נאמר לו כי מדובר בחברת כוח אדם. כאשר הגיע למשרדי המשיבה נאמר לו, שאין עבודה להציע לו, אך המשיבה יכולה להציע לו קורס מקצועי. המבקש מסר למשיבה, לטענתו, כי אין לו אפשרות לשלם עבור קורס, אין לו כסף, שיקים או כרטיס אשראי, ואילו המשיבה מצדה הציעה למבקש רק להירשם לקורס, ולחתום על מסמכים, ואם לא יוכל לשלם עבורו כשהקורס יתחיל – לא יתחיל בלימודים. לכך הסכים המבקש. לטענת המבקש, בחלוף כשבועיים יצרו עמו קשר ממשרדי המשיבה ושאלו אם יש לו אפשרות לשלם, והוא השיב בשלילה. לטענתו, אמר אז כי הוא מבקש לבטל את העסקה, כפי שהובטח לו, ונאמר לו שיתואם עמו מועד על מנת לחתום על ביטול העיסקה.

המבקש לא השתתף, לטענתו, בקורס כל שהוא. עוד הוא טוען, כי לחצו עליו לחתום על ההסכם, למרות שלא היה לו כסף לשלם עבור הקורס, והוא ביקש לבטל את ההסכם מבעוד מועד.

ההתנגדות הוגשה באיחור, ביום 25.6.13, כאשר המועד האחרון להגשתה חל ביום לקראת סוף חודש אפריל 2013 (בהתחשב בפגרת פסח שחלה אז, והאריכה מעט את המועד). לטענת המבקש, כלל לא קיבל את האזהרה.

בחקירתו הנגדית חזר המבקש על עיקרי הדברים.

לטענת המשיבה, אין הצדקה להאריך את המועד. אזהרת ההוצאה לפועל נשלחה אל המבקש פעמיים, ובשתי הפעמים נמסרו לבני משפחה (פעם אחת לאחותו של המבקש, ופעם אחת – לאמו). המבקש היה מודע לכוונת המשיבה לתבוע אותו, עוד קודם פתיחת תיק ההוצאה לפועל, ואף על פי כן הגיש את התנגדותו באיחור.

לגופו של עניין, לטענת המשיבה, המבקש חתם על ההסכם ועל שטר החוב מתוך רצונו המלא, ואיש לא הכריח אותו. המבקש הבין היטב על מה הוא חותם.

אין בין הצדדים מחלוקת, כי בשל הגשת ההתנגדות באיחור החלו הליכי ההוצאה לפועל, ובאמצעות עיקול חשבון הבנק נגבה מלוא החוב (למעט כ-500 ₪, עליהם החליטה המשיבה לוותר), ותיק ההוצאה לפועל נסגר.

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, אני רואה לנכון להורות על קבלת ההתנגדות, תוך הארכת המועד להגשתה עד למועד בו הוגשה בפועל.

אזהרת ההוצאה לפועל הומצאה לידי המבקש כדין. עם זאת, לטענתו, הוא לא ידע על כך עד שננקטו נגדו הליכים. איני מוצאת מקום לקבוע כי ההתנגדות הוגשה במועד, שעה שקיים אישור מסירה המעיד על המצאה כדין לידי בן משפחה המתגורר עם המבקש. עם זאת, אני רואה לנכון להורות על הארכת המועד. כשם שהמבקש היה מודע לרצונה של המשיבה לתבוע אותו, עוד טרם הגשת התביעה, כך גם המשיבה הייתה מודעת לכך שהמבקש מסרב לשלם את מלוא סכום השטר (כפי שעולה מהתגובה שהגישה ביום 9.9.13, ובה פירטה טענותיה באשר למו"מ שהתנהל בין הצדדים). הארכת המועד המבוקשת אינה ארוכה, והפגיעה באינטרס ההסתמכות של המשיבה בנסיבות אלה – מועטה.

לגופו של עניין, בפי המבקש טענת הגנה אשר יש לבררה. התביעה נשענת על שטר חוב, אשר כלפיו מעלה המבקש טענת כשלון תמורה מלא. טענה זו לא נסתרה, וככל שתוכח – יש בה כדי להביא להדיפת התביעה נגד המבקש. יתר על כן, משנגבה מלוא החוב בהליכי ההוצאה לפועל, ניתן לראות בסכום שנגבה כערובה על פי תקנה 210 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, ועצם קיומו של ערובה במלוא סכום החוב מחזק את זכותו של המבקש לקבל רשות להתגונן, אף אם ניתן להטיל ספק בזכות זו נוכח תנאי ההסכם עליו חתם המבקש.

אשר על כן, אני מורה על קבלת ההתנגדות.

אני קובעת את הוצאות הדיון שהתקיים לפניי היום בסך 1,000 ₪, ואלו ישולמו בתום ההליך העיקרי, על פי תוצאותיו.

התצהיר ישמש כתב הגנה.

נוכח סכום התביעה היא תידון בסדר דין מהיר.

התובעת תגיש תצהיר מטעמה, יחד עם רשימת מסמכים והעתקי המסמכים, בהתאם לתקנה 214ב1(1), תוך 30 יום מקבלת החלטה זו. אם לא יוגש תצהיר מטעם התובעת, תוך המועדים שנקבעו לעיל, תימחק התביעה.

עם העברת התביעה מלשכת ההוצאה לפועל לבית המשפט עשוי להיווצר הפרש אגרה, אותו על התובעת לשלם תוך 30 יום מקבלת דרישת הגזברות, שאם לא כן תימחק התביעה.

המזכירות תמציא העתק ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, כ"ו שבט תשע"ד, 27 ינואר 2014, בהעדר הצדדים.